פורסם במקור באתר “יקום תרבות”, 13.8.2012
כתב-ידו של חיים הזז בלתי קריא. מעטות המילים שניתן לקרוא אותן נכון. הכתב גועש וסוער, עם פניות חדות וזוויתיות ומזכיר גלי ים שוצפים, הנתקלים בשובר גלים חד, ללא התראה מוקדמת.
קצב הכתיבה מהיר, נע לכיוונים שונים, ומאפיין אותו חוסר אחידות בגודל האותיות ובצורתן. תופעות גרפיות אלו מצביעות על רגשנות, אימפולסיביות וסף גירוי נמוך. יש בכתב זוויות ותנועות חדות רבות עוצמה, המעידות על כעס ומרדנות.
העיצוב האישי של החיבורים בין האותיות, השונה כל-כך מהתבנית הנלמדת, מצביע על הפרת המוסכמות ועל מקוריות. הצורות והקישורים המיוחדים שיצר משקפים הסתכלות מקורית ואישית על העולם.
מהלך השורות בכתב ישר, אך אותיות רבות חורגות מהמסלול ודוחפות בזעם את האותיות בשורות שלידן. נראה כי הזז מצוי היה בסערת רגשות עזה, חש חוסר מנוחה תמידי וכעס על החוקים והכללים הכובלים אותו וחוסמים את הביטוי האישי שלו. הוא היה אדם אנטי-ממסדי, התנגד לכל רעיון שגרתי, כאב את כאבם של אלו הכבולים במסגרות הנורמטיביות ושאף לפרוץ החוצה בכל כוחו ולזעוק את זעקתם של הנון-קונפורמיסטים.
כאשר הכותב שובר את התנועה העגולה באותיות, הוא מבטא בכך את חוסר שביעות רצונו ואת הביקורת שלו. זהו אדם שאינו מקבל את המצבים והנסיבות כפי שהם. הוא מעורב, אינו יכול להתנתק ולהתבונן מן הצד, חווה את ההתרחשויות וחש כעס רב.
אפשר לראות בכתב-היד אותיות קטנות וקצוצות, לצד אותיות גדולות, עם תנועה גועשת. הדבר מעיד על תנודות בתחושות ובדימוי העצמי של הסופר. הוא צועק צעקה, מביע תקיפות וסמכותיות, אך מתקשה לשמור על קו לוחמני זה לאורך זמן. רגישותו גבוהה, תחושת חוסר האונים מחלחלת בו בפתאומיות והוא מרפה את המתח על מנת למלא את המצברים. נראה כי הזז התקשה להשלים עם מגבלות המציאות ועם כללי החברה, המגבילים את החופש האישי ודוחים את האחר, השונה.
תופעה מעניינת בכתב-היד שלפנינו, היא החתימה. הפרט הבהיר היחיד בסבך הסערה הרגשית ובתנועות הפתלתלות של האותיות היא חתימתו, שבה הקפיד הסופר לרשום בצורה ברורה את האות הראשונה של שמו הפרטי ואת שם משפחתו, תוך שמירה על כללי הניקוד. פעולה זו דרשה ממנו האטת קצב הכתיבה ושימת לב לפרטים, תכונה שלא התאימה למזגו הסוער והרגשני. היה לו חשוב שחתימתו תהיה פשוטה ולא בולטת. דווקא בחתימה, אנשים מרבים לקשט את שמם, שכן חתימתו של האדם אינה צריכה לעמוד בכללי הכתיבה ולהיות קריאה. העובדה שהזז בחר לדקדק בכתיבת שמו מעידה על הצורך שלו לשמור על פשטות בחייו האישיים ולא למשוך תשומת-לב. נראה כי הוא חש מעורבות חברתית, כעס על האטימות של החברה, הזדהה עם האחר ורצה לשמש לו פה.
אילולא היה סופר, יכול היה להיות: דובר או פעיל בתנועת מחאה.