לכבוד יום הולדתו נתבקשתי לארח את זאב ז’בוטינסקי על ספת הגרפולוג.
כתב ידו של זאב ז’בוטינסקי נראה במבט ראשון נמרץ ומהיר, מאחר שהוא מאופיין עם תנועה עגולה ואליפטית והזווית חדה. אך במבט פנימה מתגלה כי התנועה איטית, הכתב קפדן מאד, והזווית של הכתיבה, שהיא כשבעים מעלות, אינה זזה ולו פעם אחת. בנוסף האותיות מפורדות, וקצביות כמעט כולן. כל אלו מעידים על כתב איטי וקצבי.
הרווחים בין המילים גדולים, ומעידים על הפוגה גדולה בין רעיון לרעיון ובין מושג אחד למשנהו. נראה כי הכותב מבסס את רעיונותיו בפרטי פרטים, מעכל אותם, ולאחר מכן מטמיע בצורה שיטתית ואז דבק בהם ללא עוררין.
זאב ז’בוטינסקי נצמד לעמדותיו לאחר שביסס את רעיונותיו, לאחר חקירה מעמיקה. בכתב קיימים סימני פיסוק רבים וסימני ניקוד המעידים על קפדנותו של הכותב.
כתב ידו של זאב ז’בוטינסקי מסודר מאוד, מאופיין באלמנט צורני. נראה כי הוא מקפיד על קריאות, עם עיצוב אישי ואסתטי של האותיות. כתב יד זה אפייני לנואמים ולאנשי ספר, כמו גם האות הגדולה הראשונה והאות הגדולה האחרונה לסירוגין בסוף המילה.
האות הגדולה בתחילת המילה מעידה על הצורך להתבלט, ויכולת למשוך את תשומת הלב בצורה דרמטית, ראה אותיות ב’ בשורה השנייה, כמו האותיות כ’ בפסקה השנייה ועוד.
האות הגדולה האחרונה בסוף המילה מעידה על דעתו בתקיפות ובעקשנות. ראה האות ד’ שורה שנייה כמו גם האות ד’ פסקה שנייה ועוד.
דף הנייר מאורגן: שולי ימין ישרים מאוד. עובדה זו מעידה על משמעת פנימית, צורך בשליטה עצמית, ויכולת תכנון לטווח הארוך.
הכתב המאורגן ועיצוב האותיות מעידים על גינוני הטקס של האיש: איש אדיב מצד אחד, ומהצד השני שומר על חייו הפרטיים ועל צפונות ליבו.
האותיות מעוצבות בצורה אסתטית וקריאה, נראה כי לז’בוטינסקי היה חשוב לשמור על הכתיבה התקנית, כלומר לשמור על החוקים ולא להרפות מהם.
עיצוב האותיות מורכב מקמר ומצורות אליפטיות. צורות אלו מעכבות את התנועה, ולכן מלמדות על נטייתו של הכותב לסגור את נפשו, ולא להביע את רגשותיו בחיי היום יום.
תחושותיו הרבות וחוויותיו, שהציפו אותו, קיבלו כפי הנראה את ביטויין בכתיבתו הספרותית.
כתב היד מכיל ניגודים רבים, ומעיד על מורכבותו של זאב ז’בוטינסקי. מחד גיסא האיש הקפדן נצמד לתקן של הכתב, אך מהצד השני, הכתב נכתב בזווית הימנית וזוהי זווית ששואפת לפרוץ; זוהי זווית של מפרי תקן, של כמיהה למרדנות. ואת אותה מרדנות קיטלג בתבנית מדויקת להפליא, נוקשה, תבניתית, ללא פשרות.
ניכר כי לזאב ז’בוטינסקי לא הייתה דרך אמצע. כל דרך הייתה קפדנית עד הסוף: ישרה, ארוכה, מדויקת. איש פרפקציוניסט שלקח ללב כל סטייה מהדרך שבנה.
את המרדנות תחם לתבנית אחידה עם חוקים קבועים וכללים. ללא גמישות וללא אלתור. לעתים רבות חש מחנק, ועל כך יעידו הגדמים החזקים של האזור התחתון (הצטברות רגשות חזקים כתוצאה מהדחקות רבות). אך לאיש כמו ז’בוטינסקי, הדורש שלמות ודרך אחידה, זהו מכשול שניתן להתגבר עליו. שליטה עצמית היא כלי נרכש בארגז הכלים. הכתב מסודר, מאורגן, ומוקפד, השורות ישרות, וכך גם השוליים, וכמו כל לוחם הוא יכול להתגבר על גדמים מציקים, וגם אם יתפרץ לעתים, יאסוף את עצמו וימשיך בדרך, יכתוב שיר או סיפור למלא את רגשותיו בדרור ובחדווה, ויגשים במלוא כוחו את האידיאולוגיה הביתר”ית.