כתב היד משול לתצלום רנטגן של האישיות ודרכו אפשר להתחקות אחר תכונות אופי, סוג החשיבה והמבנה הרגשי של הכותב. יוצרים גדולים שהלכו לעולמם השאירו אחריהם לא רק את יצירותיהם הנצחיות, אלא גם את כתב ידם האותנטי . כתבי ידם מהווים מסמכים היסטוריים נדירים, והם מאפשרים לקרוא את נפשם. בטור זה יעלו על ספת הגרפולוג סופרים ומשוררים בהרכבים שונים.
הפעם יתארחו נתו אלתרמן ובתו תרצה אתר על ספת הגרפולוג, ודרך ניתוח כתב ידם ננסה לשפוך אור על תכונות אופי משותפות המסבירות במידת מה את הקשר העמוק ביניהם.
האותיות בכתב ידה של תרצה אתר מזכירות תפוחים גדולים אדומים ועסיסיים; הכתב עגול מתאפיין בתנועה וכולל אותיות תפוחות בצורת אליפסה. דף הנייר גדוש והאותיות פולשות לאזור השייך לחלק התחתון של השורה. סימנים גרפים אלה מעידים על רגשנות ודרמטיות עד כי הכותבת מתקשה להכיל את רגשותיה ומחשבותיה. ניכר כי דם ליבה המסוך בתוך הקערות שבאותיות, עומד להישפך ולגרום להצפה רגשית.
במבט ראשון נראה כי הכתב גדול, וקיימת בו נוכחות ועוצמה. במבט יותר מעמיק נראה כי האותיות הזקופות אינן בעלות גודל אחיד והן מתנדנדות על חוט דק. גודלן של האותיות משתנה, פעם הן קטנות ופעם הן גדולות ותנודות אלו משקפות את השינויים הדרסטיים בתפיסת המציאות ובדימויה העצמי של המשוררת.
האזור האמצעי באותיות, מסמל את תחושת האגו על-פי הגישה הפסיכואנליטית. השינויים התכופים באזור זה בכתב של אתר מעידים על תנודות רגשיות. לצד אותיות תפוחות מחשיבות עצמית ומגאווה, מופיעות אותיות רפות, חלשות ומבוהלות.
שתי מגמות אלו מסמלות את העימות בין הייאוש, החרדות ותחושת האפסיות, לבין העצמת התקוות והשאפתנות. ניכר כי אתר מתנדנדת מקצה אל קצה,ומכילה בתוכה את כל צבעי הקשת. אולם בשל האינטנסיביות הרגשית, היא אינה יכולה לבחורה בצבעים שקטים, אלא נעה ממחוזות אדומים וורודים לעבר תהומות שחורים.
תנועות הכתב עגולות וסיבוביות, כמו ספירלות והן למעשה מקיפות את האני, וממלאות תפקיד של שריון. הכותבת חשה מפוחדת וחסרת עוגן והיא מקיפה את נפשה בהגנות של דמיון, פנטזיות וחלומות.
הכתב הולך ומצטופף במהלך כתיבת העמוד, אתר מגדילה את התנועות במהירות ובהתלהבות עד כי הן נושקות האחת לשנייה; תהליך זה מעיד על התלהבות, אימפולסיבית עד כדי טשטוש הגבולות בינה לבין הסביבה. היא מתקשה לשפוט את העולם בפרספקטיבה רחבה מאחר והרגשות, והפחדים משתלטים על ראייתה.
בכתב-היד קיימות מחיקות בצורת ארונות קבורה שחורים ואטומים. לצורת המחיקה בכתב-היד יש משמעות, מאחר שהיא מאפשרת להתבונן ולאמוד את ממד הזמן והאנרגיה אותה משקיע הכותב בפעולת המחיקה ומכאן אפשר ללמוד על היחס של הכותב לשגיאות ולפעולת התיקון.
אתר מחקה תחילה את האותיות בלהבים שנונים ואחר כך כיסתה אותם בקורות כבדות. אלמנטים גרפים אלו מעידים על חוסר השלמה. אתר בפעולת המחיקה הנחושה והכעוסה,מבטאת את תחושת התסכול שלה ; היא אינה מקבלת חולשות בעצמה ושואפת לביצוע מושלם חסר גבולות.
בהצצה לכתב ידו של נתן אלתרמן נראה כי קיימים באישיותו צדדים רבים הדומים לקווי אופי מרכזיים שקיימים באישיותה של אתר ומקשרים בינו לבין בתו בחבל הטבור.
גם כאן נראה כי הכתב עגול, אליפסי, וקיימות אותיות הכורכות את ה”אני” בהגנות. גם בכתב ידו של אלתרמן בולטת הצפיפות בין השורות,
המסמלת את נטייתו לחולמנות ולסובייקטיביות, זהו אדם המצוי בחשבון נפש, מתכנס ומחפש תשובות בתוך ליבו.
ההבדל המרכזי הוא בכך שכתב ידו של אלתרמן איטי יותר, חד יותר ורסן ומשמעת ניכרים בו, הבדל שני – את אלתרמן אפיין כתב יד נוסף, מהיר, מחודד ומרווח, אשר שיקף את הצד החברתי והפובליציסטי באישיותו. ביכולתו היה לעבור מהכובע המציאותי וממעורבותו הפוליטית למגבעת הפרטית שלו ולתייר בעולם של חלומות, כמיהות ותקוות.
אתר לעומת זאת מונעת על-ידי רגשותיה, מתקשה לקבל את העולם הבוגר ולהפריד את המציאות מקישוטי הדמיון והרגשות הצבעוניים.
גם כאשר ניסתה להתעטף בשריון ולא להיסחף אחר זרמים תת-קרקעיים של יגון, היו אלו הפוגות בלבד בהן לבשה שמחה והתכסתה באותיות עגולות גדולות ומהירות, אך עד מהרה האותיות הרפות הופיעו שוב, והיא חשה חוסר אונים וחולשה.
כתב ידה של תרצה אתר הולך וגדל במהלך הכתיבה עד כי בסופו של הדף האותיות תפוחות יותר, אם כי לצידן עדיין מצויות האותיות החלשות מהן. הכתב ההולך וגדל מעיד על התלהבותה, על הזדהותה חסרת הגבולות ועל רגשותיה החזקים והסוערים שטלטלו אותה ברוח הסערה.
אלתרמן לעומתה נח אחר כל אות עגולה ותפוחה וחוזר לקרקע גם אם היא אינה יציבה, למרות הליכתו בנתיבים המפותלים של הדמיון והצער.
כאשר מתבוננים בקווי האופי המשותפים, או יותר נכון בעיגולי האופי ובקימורי האותיות של האב ובתו, ניתן להבין ביתר שאת את ההזדהות והקשר האימננטי שפעם בין שניהם.